תוכן

יא) ונחזור לענין, כי כמו שהכלים דנצח והוד דאימא, אינם נכנסות בכלל חשבון נקודות הנקבה, רק בנצח והוד של הנקבה כנזכר. כן מה שלוקחת הנקבה, מן הכלים דנצח והוד דז"א, אינם נכנסים בכלל חשבון, רק בנצח והוד של הנקבה. האמנם יש קצת שינוי, בין הנצח והוד דאימא, לנצח והוד דז"א, והוא, כי נודע שהנוק' כל אחיזתה ומציאותה, הוא בשמאל, שהיא גבורה. והנה אימא הנק' תבונה, דינים מתערין מינה, כנזכר במקומו, ובפרט בקו שמאל שבה, שהם דינים. ובפרטי בהוד שבה, שהוא סיום קו השמאל. ובפרט בפרק תחתון של הוד שבה, שהוא הנכנס תוך הנקבה. והוא דין גמור. וזהו סוד ענין אימא, דעד הוד דז"א אתפשטת, כנזכר בספר התקונין, וגם נתבאר אצלינו, וזה ראיה כי אימא היא גבורות. וכיון שכל בנין הנקבה, היא מן הגבורות והדינים, לכן כל קו שמאל של כלי דאימא, שהוא ההוד שבה, המאירה בנוק', היא נכנסת בחשבון, אעפ"י שאינה אלא בחי' רגלים כנזכר. משא"כ בנצח והוד דז"א, שאינם נכנסים בחשבון, רק בנצח והוד של הנקבה בלבד.